תנ"ך על הפרק - עמוס ו - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

עמוס ו

524 / 929
היום

הפרק

ה֚וֹי הַשַּׁאֲנַנִּ֣ים בְּצִיּ֔וֹן וְהַבֹּטְחִ֖ים בְּהַ֣ר שֹׁמְר֑וֹן נְקֻבֵי֙ רֵאשִׁ֣ית הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֥אוּ לָהֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃עִבְר֤וּ כַֽלְנֵה֙ וּרְא֔וּ וּלְכ֥וּ מִשָּׁ֖ם חֲמַ֣ת רַבָּ֑ה וּרְד֣וּ גַת־פְּלִשְׁתּ֗ים הֲטוֹבִים֙ מִן־הַמַּמְלָכ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה אִם־רַ֥ב גְּבוּלָ֖ם מִגְּבֻלְכֶֽם׃הַֽמְנַדִּ֖ים לְי֣וֹם רָ֑ע וַתַּגִּישׁ֖וּן שֶׁ֥בֶת חָמָֽס׃הַשֹּֽׁכְבִים֙ עַל־מִטּ֣וֹת שֵׁ֔ן וּסְרֻחִ֖ים עַל־עַרְשׂוֹתָ֑ם וְאֹכְלִ֤ים כָּרִים֙ מִצֹּ֔אן וַעֲגָלִ֖ים מִתּ֥וֹךְ מַרְבֵּֽק׃הַפֹּרְטִ֖ים עַל־פִּ֣י הַנָּ֑בֶל כְּדָוִ֕יד חָשְׁב֥וּ לָהֶ֖ם כְּלֵי־שִֽׁיר׃הַשֹּׁתִ֤ים בְּמִזְרְקֵי֙ יַ֔יִן וְרֵאשִׁ֥ית שְׁמָנִ֖ים יִמְשָׁ֑חוּ וְלֹ֥א נֶחְל֖וּ עַל־שֵׁ֥בֶר יוֹסֵֽףלָכֵ֛ן עַתָּ֥ה יִגְל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ גֹּלִ֑ים וְסָ֖ר מִרְזַ֥ח סְרוּחִֽים׃נִשְׁבַּע֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֜ה בְּנַפְשׁ֗וֹ נְאֻם־יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֔וֹת מְתָאֵ֤ב אָֽנֹכִי֙ אֶת־גְּא֣וֹן יַֽעֲקֹ֔ב וְאַרְמְנֹתָ֖יו שָׂנֵ֑אתִי וְהִסְגַּרְתִּ֖י עִ֥יר וּמְלֹאָֽהּ׃וְהָיָ֗ה אִם־יִוָּ֨תְר֜וּ עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים בְּבַ֥יִת אֶחָ֖ד וָמֵֽתוּ׃וּנְשָׂא֞וֹ דּוֹד֣וֹ וּמְסָרְפ֗וֹ לְהוֹצִ֣יא עֲצָמִים֮ מִן־הַבַּיִת֒ וְאָמַ֞ר לַאֲשֶׁ֨ר בְּיַרְכְּתֵ֥י הַבַּ֛יִת הַע֥וֹד עִמָּ֖ךְ וְאָמַ֣ר אָ֑פֶס וְאָמַ֣ר הָ֔ס כִּ֛י לֹ֥א לְהַזְכִּ֖יר בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃כִּֽי־הִנֵּ֤ה יְהוָה֙ מְצַוֶּ֔ה וְהִכָּ֛ה הַבַּ֥יִת הַגָּד֖וֹל רְסִיסִ֑ים וְהַבַּ֥יִת הַקָּטֹ֖ן בְּקִעִֽים׃הַיְרֻצ֤וּן בַּסֶּ֙לַע֙ סוּסִ֔ים אִֽם־יַחֲר֖וֹשׁ בַּבְּקָרִ֑ים כִּֽי־הֲפַכְתֶּ֤ם לְרֹאשׁ֙ מִשְׁפָּ֔ט וּפְרִ֥י צְדָקָ֖ה לְלַעֲנָֽה׃הַשְּׂמֵחִ֖ים לְלֹ֣א דָבָ֑ר הָאֹ֣מְרִ֔ים הֲל֣וֹא בְחָזְקֵ֔נוּ לָקַ֥חְנוּ לָ֖נוּ קַרְנָֽיִם׃כִּ֡י הִנְנִי֩ מֵקִ֨ים עֲלֵיכֶ֜ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל נְאֻם־יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י הַצְּבָא֖וֹת גּ֑וֹי וְלָחֲצ֥וּ אֶתְכֶ֛ם מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־נַ֥חַל הָעֲרָבָֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
הוי - זה לאות על גלות נבוכדנצר. נקובי ראשית הגוים - הם ישראל ונקראו גוים, בעבור היותם רבים. ובאו להם בית ישראל - כי הם ברשותה.עברו כלנה - שם עיר. הטובים - הם בלשון תימה, והטעם כי הטיבותי להם יותר מכם וכלכם מעשה ידי.המנדים - הזכיר המתאוים, הוי המתאוים, בעבור שהיו בהם אנשים שהדבר שהנביא מתנבא היה להם בספק, אולי לא יקיים דברו. ויש מהם שאומרים: לעתים רחוקות הוא ניבא וזהו המנדים המרחיקים ותקריבו לשפוט חמס, כי שבת, כמו מושב זקנים יושבי שער, ולפי שאתם מנדים ומרחיקים בלבכם יום הפורענות לאמר: עוד לא הגיע העת והזמן אינכם יראים לחטוא ותגישון שבת בשער לשפוט חמס, מרחיקים ליום רע ומקריבים שבת חמס.השוכבים, וסרוחים - מגזרת וסרח העודף והוא שם התואר, כמו עצומים כדרך מתפשטים כמו שמת"י.הפרטים - הם שידעו לעשות שירים חתוכים בניגונים בלי חרוז.השותים - יין הוא הפועל וסמך ולא הזכיר הנסמך, אלא במזרקי כסף או זהב. ורבי מרינוס אמר: כי הבי"ת נוסף כמו לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. על שבר יוסף - מלכות ירבעם:לכן - הם בקשו ראשית הם יגלו בראש. מרזח - כמלת רנה להשמיע קול, כמו אל תבוא בית מרזח והוא המרזח הוא השיר וכשיבא הפורענות אז יסור השיר. סרוחים - מן: הסרוחים על ערשותם.נשבע - בנפשו, כמו: בי נשבעתי: מתאב - מכלה, כמו תאבתי כליתי ונכספתי.והיה - זהו דרך הדבר או הריסות, והזכיר עשרה. והטעם רבים, בעבור שהוא סך חשבון.ונשאו - מלת ומסרפו אין לו חבר. ורבי יהודה בן קרי"ש אמר: כי דודו אחי אביו ומסרפו אחי אמו וזאת הסברא בלי ראיה. והאומר כי פירושו המציל אותו מהשרפה יחליף הסמ"ך בשי"ן ולא ראינו מהמשקל על הבניין הכבד הדגוש, כי אם לגנאי כמו: שרשך מסעף פארה. והנה הטעם שיכנסו אנשים בבית לראות מי מת בדבר, או שנפל הבית עליהם שתרעש הארץ כאשר הזכרתי, וכן אחריו והכה הבית הגדול והנה יבוא דוד אחד מהאנשים שהיו בבית להוציא המתים מהבית לקברים ולשאת משם החי, וכאשר יכיר האיש קרובו וישאנו ויאמר לאשר בירכתי הבית העוד יש שם עצמים ישיב תשובה לומר הס, אל תגיד זאת ולא תשמע קולך פן ירך לב השומעים ואין אחד מהם מצדיק שם שמים, להזכיר השם הנכבד.כי, מצוה - גוזר, כמו: כי הוא צוה ונבראו. רסיסים - מדרך הענין שברים יותר מבקיעים. ורבי משה הכהן אמר: כי רסיסי לילה גשם דק, ודע כי הגשם שהוא גוף גם כן האויר שהוא הרוח, גוף הוא והוא דק מאד. ויש אומרים: כי הטעם הבית הגדול, השר ואנשיו.הירוצון - רוכבי סוסים בסלע. אם יחרוש - החורש הסלע בבקרים, הטעם כי תשנו במנהג. כי הפכתם - המשפט שהוא מתוק לרוש ושוה הוא בוי"ו או באל"ף.השמחים ללא דבר - שיקום קרנים לנגח בהם.כי, ולחצו אתכם - ואף כי שתנגחו אותם כאשר חשבתם ואמרתם: הלא בחזקנו לקחנו לנו קרנים - לנגח בהם, והנה הדבר הפוך כאשר האויבים ילחצו אתכם.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך